לפני כמה ימים שכבתי ליד איתמר במיטה כדי לעזור לו להרדם. מסתבר שאם אין הורה במיטה מאד קשה לישון.
כהרגלו, איתמר בלי לחשוב פעמיים הושיט יד קטנה ושרירית וישר התחיל לשחק לי באוזן.
כשהוא נבוך , משחק כדורגל, עייף או סתם משועמם, הוא מסתפק גם באוזן שלו. אבל אם יש אוזן חיצונית פנויה – מה טוב.
האמת. שהוא הכי מעדיף את הגבה של אבא. היא יותר מעניינת מפיסת עור עם תנוך. אבל אם אין ברירה, גם האוזן שלי will do.
אז איפה הייתי. אה! איתמר משחק לי באוזן, מקפל אתה ועושה אוריגמי , ממשמש אותה ובודק כל קפל וקפל ואז התחלתי לחשוב.
יום אחד, עוד לא כ"כ הרבה שנים כמו שזה נידמה לי, הוא ישכב ככה ליד בחורה, ישחק לה באוזן בעדינות ויספר לה שמאז שהוא זוכר את עצמו, הוא תמיד שיחק באוזן.
היא תסתכל עליו בעיניים מצועפות, עם חיוך אוהב והוא יחזיר לה את המבט הממיס שלו, וככה הם ישכבו חבוקים, היא מחייכת אליו והא עם יד אחת משחק לה באוזן והיד השנייה...טוב! – פה הייתי חייבת להפסיק.
חשבתי על זה והתמונה שבראשי הייתה כ"כ חדה וברורה ואתם יודעים מה הרגשתי?
קנאה.
