ואז הגיע הד.
לקחנו אותו מצער בעלי חיים לפני קצת יותר מחודש כהפתעה לרוני
ליומהולדת 6 (שחל בסוף ינואר).
רוני, שלא כמוני כפי שהבנתם, תמיד רצתה חתול ועכשיו אני מבינה למה.
רוני כמו אמא שלה היא בעצם חתול!
מה זאת אומרת?! בימים האחרונים הבנתי שלא רק שאני לא ממש "בן אדם
של כלבים" אני בעצם \,בן אדם של חתולים" ויותר מזה, אם אנשים מתחלקים
50%/50% לכלבים וחתולים. אני, בלי שום צל של ספק – חתול.
לפני שאני מתחילה להסביר, חשוב לי להבהיר שאני לא שופטת מה יותר טוב
או מה פחות. אני פשוט מציינת פה עובדה לגבי שאני חתול – לטוב ולרע.
כלבים נותנים אהבה תמיד. הם תמיד מלאים בה ונותנים אותה ללא תנאי ובלב
שלם. חתולים לא.
חתול יבוא לקבל אהבה כשבא לו. אתה יכול לקרוא לו, לתפוס אותו, להרים
אותו ולנסות ללטף אותו ולפנק אותו כשאתה רוצה אבל אם לא בא לו לקבל אהבה וחום באותו
הרגע, לא משנה איזה טקטיקות תשתמש, הוא יקח את רגליו ויזנק ממך והלאה. עוד לא נולד
הכלב שכשתקרא לו או כשתבוא ללטף אותו יקח את הרגלים שלו ויברח.
חתול גם יתן לך אהבה וחום כל עוד זה מתאים לאג'נדה ולטיימינג שלו, אבל
אם דקה אח"כ משהו אחר פתאום מסיט את מחשבתו, הוא יקום מתחת ליידך המלטפת, יקח
את הרגליים שלו וילך. עוד לא פגשתי כלב שיקום מרצונו החופשי ויפסיק סשן פינוקים.
חתול הוא סקרן. בסוף הוא יגיע לכל פינה בבית ויכיר אותו יותר טוב ממך.
ואם יש מקום שהוא מחוץ לתחום ואסור לו להגיע או להכנס אליו, זה יהיה במקום הכי
מעניין מבחינתו.
חתול ינעץ בך את ציפורניו ואת שיניו כדי להגיע לאן שהוא צריך ויטפס
עליך אם במקרה אתה נמצא בדרך למטרה שלו. הוא ישחק איתך והרבה פעמים יעבור את הגבול
של משחק וכאב.
הוא ידרוש שתתן לו אוכל ויילל אם תקח את הזמן כי כשהוא רעב הוא רעב!
וכשתנקה לו את ה"שירותים" – הוא יטוס מהר לשם שוב (שניה אחרי שניקית) שאף
אחד לא יעיז לחשוב שזה של מישהו אחר!!!
אבל חתול הוא מה שהוא והוא לא מנסה להסתיר זאת. זה לא שהוא שם את עצמו
במרכז ואיכפת לו רק מעצמו – ממש לא. פשוט הוא לא כ"כ שם זין מה אחרים חושבים
עליו.
אז אני מבינה למה לכל כך הרבה אנשים קל להתחבר לכלבים וקשה להתחבר
לחתולים. הם לא יצורים קלים. אבל לטוב או לרע אני חתול. אוהבים את זה? – סבבה. לא? – על "XXX" שלי!
