עלילות איה והבעל בברצלונה

טוב, אז לכבוד יום הולדתי בעלי החליט שניסע לברצלונה ואם כבר נוסעים אז כדאי שזה יהיה בתאריך בו מתקיים משחק כדורגל (אם אני כבר חוגגת יומהולדת אז למה לא לחגוג בדרך החביבה עלי NOT)

הקיצר, אחרי שארגנתי את כל הטיול והלוגיסטיקה מצאנו את עצמנו נטולי ספיחים טסים בטורקיש ארליינס בקונקשיין לברצלונה. To make a very long story less long

יום שישי:

שדה תעופה נתב"ג לפני הטיסה, מייק אפ, שוקולדים ואקס בוקס 360 יושבים ומחכים לטיסה לטורקיה שמאחרת בשעה.

טורקיה, נחיתה וריצה (כן אני, ריצה, מחנק, קוצר נשימה) עולים על טיסה לברצלונה עם תקווה קלושה שהמזוודה הספיקה לרוץ גם.

ברצלונה – המזוודה הגיעה (מסקנה – מזוודות רצות מהר)

מונית ותובנה - ספרדים לא מדברים אנגלית.

מגיעים לרובע הגוטי ומחכים לבעלי המלון דירות לבוא לקחת אותנו.

הם פיליפינים ומדברים אנגלית (בדיעבד היחידים שניהלו איתנו שיחה באנגלית בכל הטיול)

מגיעים למלון מתארגנים ויוצאים לחפש טאפסים – הכרות ראשונה עם מאות אלפי רגלי החזיר המיושנות שתלויות בכל מקום בעיר – תובנה: טעים!

מוצאים אוכלים, מלון ........בוקר

יום שבת: קר

אמרו לנו לקחת את אוטובוס התיירים - אמרו אז לקחנו. האמת שזה סידור מעולה. לאוטובוס יש שני מסלולים שביחד די עוברים על כל האטרקציות בעיר. בכל אטרקציה אפשר לרדת ולעלות על אוטובוס אחר שמגיע בערך כל 10 דקות , או להישאר ולראות מלמעלה (גג פתוח קור כלבים) ולעשות וי וירטואלי (כמו שאני אוהבת)

היינו צריכים להגיע לאיצטדיון כדי לקנות כרטיס למשחק בערב אז לקחתנו את המסלול האדום (תובנה – לנסות להבין את מערכת הסאבווי יותר מהר פעם הבאה)

עברנו, איצטדיון אולימפי, וכל מיני מבנים אחרים , הר יהודים (כן יש הר של יהודים ואין מספיק בדיחות שואה שאפשר לספר עליו) ואחרי שעה וחצי בערך מגיעים לאצטדיון של ברצלונה.

4 תורים. 2 למוזיאון (????) ו2 לכרטיסים למשחק בערב.

אנחנו עומדים בתור הארוך ביותר.

אחרי שעה יש כרטיסים.

אוטובוס מסלול אדום ממשיכים.

!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!אטרקציה – SHOPPING CENTER!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!

עוצרים – H&M עוצרים – קונים, חנות ספורט – עוצרים קונים.

אוטובוס מסלול אדום ממשיכים.

כנראה אכלנו (לא זוכרת)

לה רמבלה – הרחוב המרכזי – קונים צעיפים וכובעי צמר למשחק

מלון, מתארגנים והופה לכיוון הסאבווי . הבעל אומר לחפש אנשים שהולכים למשחק. מתחברים לחבורת צעירים מאד נחמדים שלא מדברים אנגלית. בגלל שהם לא יודעים להסביר לנו איך משתמשים במכונות הכרטיסים לרכבת, הם קונים לנו כרטיס (שווה!) ומסבירים בקטלונית מתקדמת להיצמד אליהם.

אחד מהם מצליח ב 3 מלים להגיד I LIVE ..... והבעל מסביר לי בהתרגשות – "הוא חי בשביל המשחקים והקבוצה". מגיעים לתחנה והם מסמנים לנו ללכת אחריהם אנחנו לא עוזבים אותם (ואת מאות האחרים שהולכים באותו כיוון). פתאום הם נעצרים – מסמנים על בניין ו"אומרים" לנו להמשיך עם הקהל קדימה – מסתבר ש I LIVEזה בדיוק מה שזה – הם גרים שם.

איצטדיון ברצלונה – מקום ל80,000 צופים. 99% מהם מגיעים למשחק. יש לנו אחלה מיקום, חוץ מהמקלל מאחורינו אבל לפחות הוא יצר "אווירה" – תובנה – אין מספיק אווירה במשחקים בברצלונה, אנשים מתורבתים מדי (אפילו שהם ספרדים)

אם אני צריכה לתאר את המשחק במילה אחת אני לא צריכה לחשוב יותר משניה – "קר"

הצעיף, הפליז, כובע הצמר עם הפונפון והמעיל לא עזרו – היה קר.

ברצלונה משחקים נגד מיורקה. למיורקה יש שוער ישראלי – רוב המשחק אני פשוט מרחמת עליו.

ברצלונה מנצחים. 5 דקות לפני הסוף אנחנו יוצאים בתקווה להפשיר ולברוח בזמן.

לא חשבנו על זה לבד. מצליחים להגיע לסאבווי. קונים כרטיסים לבד, מגיעים למלון. מפשירים.

יום ראשון: קר יותר

תובנה – יום ראשון חייבים לטייל. (חנויות סגורות).

אוטובוס תיירים – מסלול ירוק.

חוף ים, מגדל שניראה כמו ביצה שחורה או שפשוט ניקרא לילד בשמו – זין שחור ענק (שם יושבת חברת המים של העיר), כנסיית הסגרדה פמיליה של גאודי (מבחוץ), פארק גואל, (יורדים) ואז ממשיכים באוטובוס – מחפשים קולנוע – בא לי סרט.

המדריך באוטובוס מסביר שבבתי קולנוע מראים סרטים מדובבים ומוצא לנו אחד שמקרין באנגלית! מחפשים אותו שעה.

מוצאים – הוא סגור.

חוזרים למלון.

נחים, מתארגנים, חוזרים לקולנוע (הרגליים הורגות אותי). רואים את הסרט ג'ולי וג'וליה עושה חשק לאוכל צרפתי. יוצאים מהסרט וחושבים לדפוק את המערכת ולחכות שעוד אחד יתחיל. שומר ספרדי שואל אותנו אם יש לנו כרטיסים. ממלמלים באנגלית ובורחים עם הזנב בין הרגליים.

אוכלים טאפסים – טעים!

יום שני: (יומהולדת) יום קניות!

המלצה מהארץ ללכת ל"לה רוקה וילג'" מעין עמי ותמי של חנויות מותגים ב60% הנחה.

הוראות על הברושור – רכבת עד לאן שהוא ומשם אוטובוס או מונית.

מחפשים שעה את תחנת הרכבת (שעה!) שואלים 4 ספרדים כל אחד עם תשבה אחרת בסוף מגיעים לתחנת מטרו שבה יש גם את תחנת הרכבת. עומדים בתור הלא נכון.

קונים כרטיס.

עולים על הרכבת ונוסעים. בברושור כתוב בערך 30 דקות. אחרי 45 דקות מתחילים לדאוג. שואלים מישהו שמראה עם היד על הכיוון השני. פספסנו את התחנה.

יורדים באמצע שום מקום.

לוקחים מונית מאמצע שום מקום שמסתבר מאד קרוב ל"כפר".

Outlet של קמפר. קונה מגפיים יש!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!

שאר החנויות לא מדברות אלי אבל מאתיים מטר משם קלטתי חנות outlet של מנגו.

הבעל יושב ואני זורקת לידו סמרטוטים.

מסתערת. מודדת, מודדת ,מודדת, מודדת, מודדת, מודדת, מודדת קונה!

Outlet של נייק. לא מעניין.

ערב, רעב, שקיות כבדות, תחנת אוטובוס, יש לי פיפי.

בשנייה האחרונה לפני שמתייאשים ולוקחים מונית מגיע האוטובוס.

תובנה – טעות

האוטובוס עושה סיבוב של שעה. מגיעים לתחנה.

מהתחנה בברצלונה לוקחים סאבווי. קונים לאיתמר חליפה של מסי ברמבלה. מלון.

מתארגנים בבגדים חדשים ממנגו ובגדים ישנים של הבעל.

מסעדה – טעים.

יום שלישי: יום החזרה הביתה

צריך להספיק לשוק האוכל לקנות אנשובי לאמא שלי.

מגיעים – שוק מדהים. קונים לי קופסת פירות ולבעל שיפוד נקניק ומיץ.

צריך להספיק: גרביים, בגדים לילדים, קצת מתנות, וסוכריות לרוני

סיבוב קניות – פעם ראשונה שהבעל מתחיל לקטר – מתעלמת.

מסתובבים ברובע הגוטי. הבעל מסתפר. H&M גרביים. C&A בגדים לילדים ומתנות.

חוזרים לקחת את המזוודות ומונית לשדה.

איסטנבול. הרבה אנשים מוזרים ערומים רק עם מגבות לבנות לגופם וסנדלים תנכיות מסתובבים בשדה.

נכנסים למטוס. שני דוסים מאחורי. אחד מהם קצת שתוי צועק ומדבר בלי הפסקה.

פותחת עליו פה.

לא עוזר.

נחיתה,

כפיים.

שתיים בלילה.

מונית הביתה. איתמר מתעורר. רוני מתעוררת.

נרדמים איתם בסביבות 5.

7 יוצאת לעבודה.

תובנה – יום אחרי טיול לוקחים חופש!

רביעי עד שישי:

כביסות