יום שלישי, 15 בדצמבר 2009

מעוז צור


(פוסט חנוכה לבקשת ש.ש)

אנחנו האמת היא יכולנו לגמור עם חנוכה בשבוע שעבר.

לרוני הייתה מסיבה ביום ראשון ולאיתמר בשלישי. אני מבחינתי הייתי יכולה לעשות וי על החג הזה כבר אז.

האמת היא שזה חג מעאפן.

כשהיינו ילדים כל חג הוא שווה כי יש חופש אבל כשחצינו את הקו והפכנו למבוגרים עובדים, חג בלי חופש הוא סתם טיזר.

לא מספיק שאין לי חופש, אני צריכה למצוא סידור ולאיתמר כשלרוני יש מסיבה, לרוני כשלאיתמר יש, ולשניהם ביום ראשון כששניהם היו בחופש.

למסיבה של רוני סינג'רתי את אחי שיהיה עם איתמר ולמסיבה של איתמר דאגתי לבייבסיטר לרוני.

לא אכנס לפרטים על שתי המסיבות . הבוטם ליין – תקעתי סופגניות בשתיהן.

יום חמישי לכבוד חנוכה לקחו אותנו לסרט מהעבודה בבוקר.

הזמינו את כולנו ליס פלנט. הכינו פוסטרים של כל הסרטים של טרנטינו עם פרצופים של מנהלים מהחברה וחילקו סופגניות ופופקורן (תקעתי גם וגם). הרעיון היה לראות את ממזרים חסרי כבוד של טרנטינו אבל ברגע האחרון הבינו שחצי מהסרט הוא לא באנגלית וכתוביות בעברית לא יעזרו לחברה ש90% ממנה לא דוברים את השפה אז הקרינו לנו את 2012. רק שבוע לפני זה נרדמתי בסרט הזה בבית.

סרט אסונות עם אפקטים מדהימים באורך של שעתיים וחצי ועלילה מפגרת אפילו בשבילי (ואני די רואה הכל)

יום ראשון לקחתי את רוני לעבודה

HUGE MISTAKE

למרות שארזתי לה חצי בית, שלושים בובות, יוגורט, בייגלה, תפוז, כלי מטבח, דפים טושים וכלב ורוד אחד. אחרי חצי שעה בערך כל מה שיכול היה לעניין אותה זה וופל מהמטבח.

היא באמת מתוקה אבל היא עוד מעט בת שלוש וכמעט ולא סותמת. אמרתי אתמול לבעל שאני לא יודעת איך היא מצליחה לנשום.

אז אחרי שאכלנו את היוגורט, שמנו חיתול לבובה שעשתה קקי (כניראה יש לה בעיה קשה כי היא חרבנה מלא פעמים), האכלנו את כל המחלקה בתפוז שהיא התעקשה לקלף, שיחקנו בהופ במחשב והיא תקעה איזה 5 וופלים, הבנתי שעבודה אני לא ממש אצליח לבצע.

התקפלנו והלכנו לחכות שאיתמר יסיים את "מחנה הכדורגל" שרשמתי אותו אליו לחנוכה.

בבית האבסתי את שניהם בספגטי מיום לפני, השכבתי את רוני ותקעתי את איתמר מול "מפלצות נגד חייזרים". סוף סוף הייתה לי איזה שעה וחצי של שקט. ראיתי טלוויזיה.

בערב הלכתי עם איתמר, חבר שלו ואמא שלו לפסטיגל קונג פו.

ניסיתי להסביר לחבר אנגלי מהעבודה מה זה בדיוק פסטיגל ומה שיצא לי שזה כאילו מופע לילדים שהוא בעצם תחרות שירים של שחקנים שלא יודעים לשיר.

אחרי שפעם שעברה לקח לי נצח לצאת מהחניון השנה דפקתי את המערכת וחנינו ביציאה. נכון, זה בערך 5 קילומטר ללכת עד לכניסה אבל פאק איט! – אני לא אצטרך לנסוע את זה בפקק.

לייתר בטחון גם יצאנו לפני השיר האחרון וברחנו לפני שכולם יצאו.

אם אני צריכה לסכם את הפסטיגל השנה אני יכולה להגיד שיעל בר זוהר ניראת סבבה, אייל גולן חי בסרט, מאיה בוסקילה באמת מוכשרת ואגם רוטברג יפה מאד אבל בסך הכל יש שחקנים שכל הסינטסיזרים בעולם לא יהפכו אותם לזמרים.

עשיתי וי.

אתמול הלכנו להורים שלי להדלקת נרות.

אכלנו סופגניות (או "סוגפניות" כמו שרוני אומרת) ולביבות. הדלקנו את הנרות (איתמר) ושרנו שירים.

יאללה – אפשר לגמור עם החג הזה כבר?

יום ראשון, 6 בדצמבר 2009

לה לה לה לה לה לה לה לה לה לה לה


אני לא מתיימרת להיות מבקרת טלוויזיה (למרות שאני מבקרת אותה לעיתים קרובות. במיטה, בסלון...)

ואני גם לא יכולה או רוצה להתחרות עם בלוגריסטים אחרים שזאת היא ההתמחות שלהם (למשל צפניה הענק) אבל.

גם אני רואה ואוהבת לשנוא את תוכניות הריאליטי. אני עוקבת עונה שלישית אחרי הישרדות (וקצת נישבר לי הלב שאביגיל הודחה), ועכשיו מתמכרת לאיטי לאח הגדול 2 (בעצם 3 למרות שאף אחד לא מחשיב את הVIP)

אז נכון, מעיין חודדה – "רגזני" (שהבעל קורא לה "חודבה") באמת מגעילה. אני יכולה להמשיך לטנף עליה עמודים שלמים אבל די הכל כבר נאמר. אבל מעיין לא המגעילה היחידה שהכניסו לבית הפעם. היא יכולה להתחרות ולא בקלות בכמה טיפוסים אחרים למשל יוסף.

הבן אדם הוא כביכול הקלישאה של"שאנטי באנטי" . עושה יוגה, מגדל ראסטות, מדבר לפרחים ובוכה בחדר האח הגדול. כביכול, בן אדם מלא "אנרגיות חיוביות" ממש חברת חשמל. א-מ-מ-ה! משום מה הוא קיבל את המספר הרב ביותר של הצבעות נגדו.

אני לא הכי הופתעתי. הבן אדם ה"נאור" הזה. שמקבל את הטבע וכל אדם חריג ככל שיהיה. יושב ליד גואל("בר מוח"?) ההומו ומספר לו איך הוא נגעל מסתיו הטרנסוסטייט ("ביש גדא"?). הוא ממש נמצא לידה בחרדה שהיא תיגע בו או שחס וחלילה תקבל ממנו איזה רושם מוטעה שהוא מעוניין בה – איכסססססססססססססססס!

השיחה הזאת הייתה כל כך הזויה ולא נעימה (גם אם 90% מהגברים הישראלים מסכימים לכל מילה שלו) בעיקר בגלל שא. הוא מנהל אותה עם הומו וב. כי הוא, הוא נציג האהבה והסובלנות בבית.

בקיצור – יצא "לכלוכון".

הבן אדם השני שעולה לי בטיפוס מהיר ותלול על העצבים הוא ארז החרש. סליחה. ארז הלקוי שמיעה – "גנדרני".

ארז שבשבועיים הראשונים החליט להיות מדליק המשואה של לקויי השמיעה בארץ ואיפה מקום יותר טוב מאשר בתוכנית ריאליטי.

אז לכבוד התואר החדש שלו הוא התהלך שבועיים בבית עם חליפת טוקסידו ועניבת פפיון. דפק פריזורה (ואיפור?) כל יום ובעיקר הטיף לכל מי שרוצה (וכל מי שלא רוצה) על הלקות או מוגבלות כמו שסער הרגיש כנסיכה על העדשה הגדיר.

ריקוד הגריז \ מייקל ג'קסון שלו בחדר היה מביך מדי לצפיה והשיא מבחינתי הייתה התגובה שלו לריקון האוכל על ידי ההפקה.

"אח גדול לקח הכל" אמר הדרדס החירש.

הוא חזר על זה מספר פעמיים שממש קיוויתי שגרגמל יקפוץ עליו מהמקרר ויסדר לו את הלקות סופית.

לגבי אביב אני חושבת שאני יכולה למלא עמוד השמצות לא קצר יותר מזה של מעיין.

"קונדסון" המעצבן הזה, שמסתובב עם בגדים גדולים מדי וחי בסרט שהוא איזה אמן סלפסטיק חבוי צריך לקבל איזו סטירה פעם אחת ולתמיד. אולי פשוט הוא צריך להחליק על בננה ולהישאר בקומה שנה שנתיים?

ולבסוף...."בר-כח" ו"דרדסית". אחרי הסצנה הפאטתית הזאת של "אתה הכאבת לי" רציתי לקבור את עצמי מתחת לשטיח. בגישה קורבנית ומפגרת, איילה הרקדנית מציקה לסער העו"ד הרגיש ומתעצבנת שהוא אשכרה מחזיר לה. באמת ניראה לך שמישהי עוד מחכה לך בבית אחרי ריקוד החיזור המעוות שאתה ואיילה רוקדים? ועזוב את זה – מי אתה חושב יפנה אליך לעזרה משפטית? אתה לא מצליח להוציא משפט אחד מהפה בלי להכניס אליו את הכף רגל שלך באותה הזדמנות. בקיצור – "יותר עדיף" שתשתוק!

ולסיום:

מוויקפדיה: : הדרדסים הם יצורים כחולים קטנים עם כובעים לבנים אשר גרים בכפר קטן בלב יער בבתים צבעוניים דמויי פטריה. חייהם השקטים והטובים מופרים רק על ידי גרגמל הרשע - האח גדול!.

***אני חייבת להוסיף כמה משפטים שנכתבו בשיתוף פעולה עם הבעל:

שרה - דרדסבתא

אלירז – דרדסקזינו (דרדס מכור להימורים)

ג'י - הדרדסית השחורה \ דרדערסית

אלין – דרדסתינוקת \ דרדסאהבלה

בנצי – דרדסטורט או חתחתול

פוטנה – הערבייה – אין דרדסים ערביים יש גבול לכמה פוליטיקלי קורקט אפשר להיות!