יום שלישי, 15 בדצמבר 2009

מעוז צור


(פוסט חנוכה לבקשת ש.ש)

אנחנו האמת היא יכולנו לגמור עם חנוכה בשבוע שעבר.

לרוני הייתה מסיבה ביום ראשון ולאיתמר בשלישי. אני מבחינתי הייתי יכולה לעשות וי על החג הזה כבר אז.

האמת היא שזה חג מעאפן.

כשהיינו ילדים כל חג הוא שווה כי יש חופש אבל כשחצינו את הקו והפכנו למבוגרים עובדים, חג בלי חופש הוא סתם טיזר.

לא מספיק שאין לי חופש, אני צריכה למצוא סידור ולאיתמר כשלרוני יש מסיבה, לרוני כשלאיתמר יש, ולשניהם ביום ראשון כששניהם היו בחופש.

למסיבה של רוני סינג'רתי את אחי שיהיה עם איתמר ולמסיבה של איתמר דאגתי לבייבסיטר לרוני.

לא אכנס לפרטים על שתי המסיבות . הבוטם ליין – תקעתי סופגניות בשתיהן.

יום חמישי לכבוד חנוכה לקחו אותנו לסרט מהעבודה בבוקר.

הזמינו את כולנו ליס פלנט. הכינו פוסטרים של כל הסרטים של טרנטינו עם פרצופים של מנהלים מהחברה וחילקו סופגניות ופופקורן (תקעתי גם וגם). הרעיון היה לראות את ממזרים חסרי כבוד של טרנטינו אבל ברגע האחרון הבינו שחצי מהסרט הוא לא באנגלית וכתוביות בעברית לא יעזרו לחברה ש90% ממנה לא דוברים את השפה אז הקרינו לנו את 2012. רק שבוע לפני זה נרדמתי בסרט הזה בבית.

סרט אסונות עם אפקטים מדהימים באורך של שעתיים וחצי ועלילה מפגרת אפילו בשבילי (ואני די רואה הכל)

יום ראשון לקחתי את רוני לעבודה

HUGE MISTAKE

למרות שארזתי לה חצי בית, שלושים בובות, יוגורט, בייגלה, תפוז, כלי מטבח, דפים טושים וכלב ורוד אחד. אחרי חצי שעה בערך כל מה שיכול היה לעניין אותה זה וופל מהמטבח.

היא באמת מתוקה אבל היא עוד מעט בת שלוש וכמעט ולא סותמת. אמרתי אתמול לבעל שאני לא יודעת איך היא מצליחה לנשום.

אז אחרי שאכלנו את היוגורט, שמנו חיתול לבובה שעשתה קקי (כניראה יש לה בעיה קשה כי היא חרבנה מלא פעמים), האכלנו את כל המחלקה בתפוז שהיא התעקשה לקלף, שיחקנו בהופ במחשב והיא תקעה איזה 5 וופלים, הבנתי שעבודה אני לא ממש אצליח לבצע.

התקפלנו והלכנו לחכות שאיתמר יסיים את "מחנה הכדורגל" שרשמתי אותו אליו לחנוכה.

בבית האבסתי את שניהם בספגטי מיום לפני, השכבתי את רוני ותקעתי את איתמר מול "מפלצות נגד חייזרים". סוף סוף הייתה לי איזה שעה וחצי של שקט. ראיתי טלוויזיה.

בערב הלכתי עם איתמר, חבר שלו ואמא שלו לפסטיגל קונג פו.

ניסיתי להסביר לחבר אנגלי מהעבודה מה זה בדיוק פסטיגל ומה שיצא לי שזה כאילו מופע לילדים שהוא בעצם תחרות שירים של שחקנים שלא יודעים לשיר.

אחרי שפעם שעברה לקח לי נצח לצאת מהחניון השנה דפקתי את המערכת וחנינו ביציאה. נכון, זה בערך 5 קילומטר ללכת עד לכניסה אבל פאק איט! – אני לא אצטרך לנסוע את זה בפקק.

לייתר בטחון גם יצאנו לפני השיר האחרון וברחנו לפני שכולם יצאו.

אם אני צריכה לסכם את הפסטיגל השנה אני יכולה להגיד שיעל בר זוהר ניראת סבבה, אייל גולן חי בסרט, מאיה בוסקילה באמת מוכשרת ואגם רוטברג יפה מאד אבל בסך הכל יש שחקנים שכל הסינטסיזרים בעולם לא יהפכו אותם לזמרים.

עשיתי וי.

אתמול הלכנו להורים שלי להדלקת נרות.

אכלנו סופגניות (או "סוגפניות" כמו שרוני אומרת) ולביבות. הדלקנו את הנרות (איתמר) ושרנו שירים.

יאללה – אפשר לגמור עם החג הזה כבר?

2 תגובות:

  1. בס"ד

    תמליצי על איזה מתכון לעוגה או משהו מעניין שאפשר לקנות בשקל.
    אני אמא לשש (חובשת כיפה) ולנו אין כסף לפסטיגל חנוכה (אבל יש שמחה מהקב"ה)

    למה אין משהו שאני גם יכולה להתחבר אלין?

    השבמחק
  2. לא רואים עלייך את כל הסופגניות שתקעת
    אחד שיודע

    השבמחק