למרות שאני נמצאת איתו יום יום עדיין קשה לי לעכל את זה.
התינוק הג'ינג'י שלי היום בן 6.
הוא יצא ממני והוא כל כך שונה ממני.
הוא אנרגטי, אופטימי ואוהב, חבקן ונשקן שחבל על הזמן. לא שומר כלום בבטן. Wears his heart on his sleeve תחרותי בטרוף (טוב אולי יש בי טיפונת מזה), חברותי ומנהיג . לא יודע מה זה דחיית סיפוקים בשיט (זה גם לצערי זורם לי בדם), חכם מאד! קולט כל מה שאומרים לו – ספוג! , מוכשר בציור, בדרמה וכמובן בכדורגל! יש לו דמיון יפייפה ורחב. הוא נדיב וסלחן, אח גדול רגיש ודואג (טוב – לא 100% אבל ב90% מהזמן זה בטוח!) הוא מצחיק עם חוש הומור מפותח הרבה יותר משנותיו ומבין מתי אמא שלו צינית (כן אמא שלו צינית לפעמיים ), הוא יודע בעל פה כמעט את כל הלהיטים של גזוז ודי הרבה להיטים של כוורת (ואת כל השירים מפסטיגלי השנים האחרונות). הוא רוצה להיות ספיידרמן בישראל כשהוא יהיה גדול אבל גם לשחק בברצלונה, כל הילדים בגן קוראים לו מסי אבל הוא מאד אוהב גם את רונלדו. בתעודת זהות שהוא הכין בגן הוא כתב ליד "נולדתי ב:" "ארגנטינה". הוא רוצה לטוס לברצלונה כי "אנחנו לא לוקחים אותו לשום מקום חוץ מניו יורק", הוא רוצה להתחתן עם גאיה אבל להיות חבר של מיקה (כן את היציאה הזאת הוא אמר כשהוא עוד לא היה בן 4 ועדיין שומר אמונים לשתי הבנות האלו). יש לו ארון תחפושות שלא היה מבייש שום קבוצת תאטרון וכשהוא מתחפש הוא לוקח על עצמו את הדמות בצורה מושלמת! הוא מטפס על קירות, יש לו 30 חליפות כדורגל ומלא בגדים שהוא בחיים לא ילבש. הוא אוהב אדידס ונייק ובכלל מאד "מותגיסט" (איפה טעינו פה?), הוא מת על סיפורים ב"כאילו" שאבא מספר לו אבל גם אוהב שמקריאים לו ספרים. הוא תמיד מבקש "קינוח גדול" אחרי ארוחת ערב (וצהרים ובכלל) אבל גם מסתפק ב"3 מנטוס" אם אין ברירה. יש לו עדת מעריצות ומעריצים בגן וכשאני אוספת אותו הוא שואל "מה התוכניות היום?" הוא צריך לדעת כל לילה על מה לחלום ולתת נשיקה וחיבוק 3 פעמים ולשתות מים ובכלל לדחות את הקץ כמה שאפשר כי לישון מבחינתו זה פשוט בזבוז זמן. הוא יכול להשאר ער עד אחת בלילה לראות משחק של ברצלונה ואם הם יפסידו הוא יפרוץ בבכי. הדודים שלו עושים בינהם תחריות של מי הוא אוהב יותר אבל הוא פוליטיקלי קורקרט כבר שנים ונותן תמיד תשובות דיפלומטיות (תמיד הוא יעדיף את הדודות כל מקרה) הוא הסתובב ברחובות ניו יורק עם תחפושת של ספיידרמן ושיגע את האמריקאים, ובלונדון בגיל שנה הוא זרק גבינה צהובה למרחקים בארוחת הבוקר בהילטון. הוא אוהב את אמא ואבא אבל תמיד יעדיף לשחק עם חבר ובכלל...
אני כל כך אוהבת אותו .
אני רואה איך הוא גדל ומתבגר וכבל לא כל כך צריך אותי ואני יודעת שככה זה צריך להיות אבל זה קשה לי (פולניה?)
אני מאחלת לך איתמר אהוב שלי שתישאר כמו שאתה כמה שאפשר ושפשוט תהיה תמיד מאושר.
אמא
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה