טוב,
עברו מספר חודשים מאז שכתבתי לאחרונה ואני יכולה להתחיל לסקר פה את מה שקרה (די הרבה תכלס) אבל זה לא יומן מסע אז נסכם בקצרה את חג הפסח שנגמר תודה לאל.
קראתי בעיתון שכמעט 70% מהאוכלוסייה בארץ שומרים ולא אוכלים חמץ בפסח. אז זהו, שאני כן.
לפני כל פסח אני נכנסת למגננת חמץ ומתחילה לאגור פיתות ולחם בפריזר "שלא יחסר". מיותר להגיד ש90% מהכמות נשארת כמו שהיא הרבה אחרי החג.
אז מה היה לנו בחג הזה?
סדר – יחסית עבר בסדר, אין תלונות. קראנו קטעים נבחרים (פירסטקלאס) מההגדה ועברנו יחסית בזריזות לאוכל.
קטיף נוריות – חייבים לטייל לא? האמת ממש כיף בלי ציניות, ליד צומת קסטינה בשדה ענק של פרחים מדהימים, שעה וחצי של קטיף עם מספריים לילדים ושני זרים יפיפיים והרבה תמונות למזכרת – אחלה טיול.
על האש בשלוחה של יער בן שמן בשם תל חדיד – 10 דקות מהבית. חייבים לעשות על האש בפסח זאת חובה לאומית ואנחנו די עומדים בה מדי שנה. הילדים חיפשו צבים (אבא שלח אותם on a wild turtle chase), עשו לי קעקועים על הידיים והרגליים (רק שפם היה חסר לי כדי שיקבלו אותי לקרקס), שיחקו דמקה ושש בש – אפילו רוני המציאה גרסא משלה ואכלו קבבים ומלא ממתקים – היה פאנן.
יום הולדת לחברה בתל אביב – לא קשור לפסח אבל נתן לנו לילה נטול ילדים, מפגש עם חברים ואפילו יציאה למסעדה\בר תל אביבי - מעבדות לחרות!
לילה בים המלח במלון דניאל – האמת – די ג'יף. אם הייתם בקיץ במלון באילת זה די אותו סיפור.
יבש וחם (לא בהכרח רע) אבל בתי המלון מלאים במשפחות מעצבנות (אחת מהן שלי), ילדים קולניים (שניים מהם שלי) וההורים הערסים שלהם (לא אנחנו!!!!!) עד שלא ראיתם אבא יושב על שפת הבריכה ושופך תפוציפס מהשקית ישר לפה של הילד שלו , לא ראיתם יציאת מצריים באמת.
המלון בו ישנו היה מלון דניאל שאני בטוחה שהוא מלון סבבה בכל תקופה אחרת בשנה אבל בפסח המלון הוא גלאט כושר מה שאומר שלא רק לחם אין גם קטניות (יענו אורז). אז בארוחת ערב, צהריים, ובוקר, בעיקר מה שתכניסו לפה אלו תפוחי אדמה או בגרסא המתוחכמת – בטטות.
אחרי בוקר וצהרים בבריכה, עשינו יציאת מצריים ונסענו חזרה הביתה. רוני ביקשה מאבא שייספר לה את סיפור ההגדה ואיך "המן הרשע אמר לזרוק את כל הבנים", לספר על "בת פרעה – אסתר" ואיך ה"מטאטא של משה הפך לתנין". מזל שהיא יפה כל כך כי בקצב הזה קריירת דוגמנות יושבת עליה בול.
אחרי עצירה לראות גמלים, עציצים, תירס וחומוס עם פיתות נסענו ישירות הביתה.
קבבים בתנור עם חברים - האמת שזה היה אמור להיות "על האש במרפסת" אבל ברגע האחרון הבנו שניגמר הגז. זוג חברים ותיק שלא ראינו הרבה זמן באו עם הילדים לצהרים, בן בגיל של איתמר ובת כמעט בגיל של רוני. היה ממש כיף. רוני איפרה את כולם בכאילו ולא הורידה לדקה את שמלת ה"פלניקו" שהבאנו לה מברצלונה. איתמר והחבר שלו ורוב המבוגרים האחראים הרכיבו איזה רובוט מסובך בעוד אני מתעדת את הפרוצדורה ובסך בכל עבר אחר צהריים ממש מהנה.
Mate פלורנטין – אז שוב מצאתי את עצמי חוגגת את סוף החופש ואת אותו יומהולדת עם 4 רווקות תל אביביות ושולחן פול אחד. מזל שיש לנו חבר חדש באוטו בשם MIO שמסביר לי בקול ברור ותקיף איך מגיעים ממקום למקום אחרת אולי עוד הייתי מסתובבת עד היום ברחובותיה הצרים והמפותלים של שכונת פלורנטין. חניתי במערב הפרוע ברחוב אברבאנל ובאומץ לב הגעתי לבר לפגוש את הבנות.
וידוי קטן לחג: אני לא שותה אלכוהול, מה לעשות, האמת שהטעם מגעיל אותי (ברור לי שאני לא לבד בדעה הזאת) וכאב הראש והבחילה לא שווים לי את סחרחורת הראש הקלה. אז אני רק לוקחת סמים. (סתם...כמה ג'ונים פה ושם לחיזוק המערכת החיסונית). אז בדרך כלל, אם אני יוצאת עם חברות, אני בדרך כלל הכי צלולה שזה די נחמד.
שיחת הבנות הייתה מאד מעניינת. הרגשתי שאני בסצנה בסקס והעיר הגדולה אבל כולן שם היו סמנתה.
הקיצר – חברות שלי שרמוטות ואני פאקינג אמא תרזה - סייד אפקט של להיות עם אותו בחור 15 שנה.
אז הקשבתי לשיחה המאד מעניינת והלכתי לשים מטבע על שולחן הפול. קראו לי כשהגיע תורי והבחור שנגדו שיחקתי הכין אותי שזה יהיה קצר. שיחקתי אותה הבחורה הסתומה שלא יודעת בכלל לשחק (לא הכי רחוק מהאמת כשחושבים על זה) והוצמדתי לשחקן חיזוק נגד הנמלה הקטנה והחברה שלו המוזנחת שטענה כששאלתי אותי שהיא ברמה "בינונית". התחלנו את המשחק. יש מצב שבלי שחקן החיזוק שלי הייתי מגיעה הרבה יותר רחוק. הייתי ממש לא רעה, אבל הנמלה הייתה טובה והפרטנר שלי היה מעפן - הפסדתי.
שמתי עוד מטבע של 10 ₪ ליד שורת המטבעות הארוכה על השולחן וחזרתי לסמנתות.
אז ש. אמרה לי שהגיע "המלך" מהפעם הקודמת שהיינו. היה לי ברור שאני לא אשחזר את ההצלחה של הפעם הקודמת אבל המטבע היה על השולחן.
ניגשתי לראות מה עם תורי והוא אמר לי שלום - היה די ברור שהוא זוכר אותי אבל בחר להתנהג כאילו שלא ולא היה איכפת לי לשחק את המשחק.
הוא ניצח איזה אפריקאי אמריקאי אחד ואז אמרתי לו שעכשיו תורי.
בפתיחה כמעט והכנסתי כדור שהגיע עד לחור ועצר. כשהוא בחר לא להכניס אותו אמרתי לו שאם לא הייתי בחורה הוא בטוח היה הולך על המכה הזאת. הוא הסכים איתי.
אחרי עוד תור או שניים הוא נכנס לוויכוח קצר עם בחור שחשב שעכשיו בעצם תורו. אחרי כמה דקות הבחור השתכנע והמשכנו במשחק.
(האמת שהיו על השולחן שני מטבעות של 10 ₪, זה שעכשיו הגיע תורו ושלי שהיה קבור רחוק מאחור בין הרבה אחרים. אבל היה כבר מאוחר ו2 סמנתות הלכו הביתה וידעתי שאו שאני משחקת עכשיו או שהביתה.
אז בבלונדינית פשוטה טענתי שהמטבע הקרוב הוא שלי – אפילו אני כמעט האמנתי לי הם היו מאד דומים.)
ואז אחרי עוד תור נפל לו האסימון והוא אמר. "אם לא היית בחורה לא היית משחקת עכשיו כי המטבע שם לא היה שלך" – אמרתי בפרצוף הכי תמים שיש לי "אני לא יודעת על מה אתה מדבר" והמשכתי להפסיד.
אז נכון, לא שחזרתי את הניצחון מהפעם הקודמת אבל לפחות לא יצאתי ממש חומוס והכנסתי כמה כדורים.
אמרנו שלום, ש. ור. ליוו אותי לאברבאנל ונסעתי הביתה. צלולה ומופסדת.
אלו אירועי חג הפסח 2010 בקצרה. אולי בעתיד אני אנסה לשחזר את מה שקרה בחודשים שלא היה לי זין לכתוב ואולי לא.
איזה אמא פלרטטנית
השבמחקרוצה לשמוע עוד הגיגים על הסמנתות וסיפורים שלהם על חיי הרווקות הכ"כ רחוקים ממני...
השבמחקפתטי
השבמחקפאקינג אמא פלרטטנית
השבמחקמעייף
השבמחקאיהל'ה אחלה פוסט, מצחיקה את
השבמחקאז כמה מטבעות עפו שם בסוף???
השבמחקריגשת אותי. מזמן לא קראתי משהו שגרלליבי לרטוט ולהיזכר באותם ימים בדכאו. טומי לפי
השבמחקד
השבמחק