לפני שאתם ממשיכים – תמר, אם אי פעם תלמדי לקרוא עברית, דעי לך שאני מתנצלת מעומק ליבי – אני אוהבת אותך מאד וחושבת שאת מאד מוכשרת (אבל גם מאד מקווה שלא תלמדי עברית)
חברה שלי, אמריקאית משחקת בהפקה חובבנית וקצרה (שבוע בלבד) של תיאטרון קהילתי לדוברי השפה האנגלית. באקט חברי החלטנו כמות לא מבוטלת של חברים ללכת ולצפות בה ביום חמישי האחרון.
התלבשתי והתאפרתי והגעתי (אחרי סיבובים לחוצים של חיפוש חניה וחיפוש המקום עצמו) יחד עם שאר הפמליה להצגה.
אני חייבת להגיד שכבר הרבה זמן לא הרגשתי כ"כ צעירה.
הרגשתי שהגעתי להצגה של בית אבות בתוך בית אבות.
לא רק שהקהל היה מורכב רובו מזקנים דוברי אנגלית, רוב השחקנים היו ...במילה אחת – גריאטריים.
ההצגה היא בעצם סדרת מונולוגים (ארוכים) שמומחזים לסצנות על חייו (הארוכים) של הגיבור וה"אקשן" היחיד היה בזמן ההפסקה כשכולם מיהרו להשתין או לעשן.
רוב ההצגה כל מה שרציתי לעשות היה לישון או לאכול (ממש כמו תינוק) וכשההצגה סוף סוף נגמרה החלטנו 2 חברות (האמת חברה שלי "ש" וחברה שלה "ל") לנסוע לפלורנטין וחפש אוכל.
מה להגיד הרגשתי כמו תיירת.
המקום הומה, מלא בארים ופאבים (מה בעצם ההבדל בין באר לפאב?) וכמה שהרגשתי צעירה בהצגה...ככה הרגשתי מבוגרת שם.
מצאנו את עצמנו נכנסות למקום בשם MATE.
המקום קטן ועמוס באנשים והדבר הראשון שצדה עיני היה שולחן פול יחיד.
אני חושבת או שאתה אוהב לשחק או שאתה אוהב לראות אחרים משחקים אבל מאד קשה להישאר אדיש ליד שולחן פול.
פול (בואו נהיה ריאלים לרגע) הוא משחק מאד פאלי – לראות בחור ובעיקר בחורה מחזיקה מקל ארוך ביד , מזיזה אותו קדימה ואחורה במטרה לקלוע למטרה, די מוביל לאסוציאציה אחת. גם הגברברים שיודעים לשחק את המשחק מודעים לסקס אפיל שלו ומרגישים מינימום כמו טום קרוז ב"צבע הכסף" כל פעם שמגיע תורם.
אני האמת "רק רציתי לשיר" (לשחק). "ש" לא יודעת לשחק אבל עודדה אותנו ללכת על זה ו "ל" הניחה מטבע על השולחן כדי לסמן את תורנו.
כשהוא הגיע סוף סוף, מצאנו את עצמו משחקות נגד "מלך השולחן".
החוקים למי שלא יודע הם, מי שמנצח במשחק ממשיך לשחק נגד מי ששם את המטבע הבא בתור ואם הוא טוב, הוא יכול לשחק שעות נגד שחקני אחרים עד שמישהו מצליח לנצח אותו.
כשהגיע תורנו, מצאנו את עצמנו משחקות נגד בחור ששלט בשולחן במשך כשעה וחצי.
החלטנו שנשחק שתינו נגדו.
אני האמת הייתי ריאלית, בניתי על עשר דקות של משחק בו הוא קורע לנו את הצורה ואנחנו אולי מצליחות להכניס כדור אחד (בתקווה שלנו) ושלום על ישראל.
המשחק באמת התחיל כך...הוא הכניס כדור אחרי כדור וכשהגיע תורנו זה היה ניראה כאילו הסיכויים שלנו לא לעשות בושות גמורות הולכים ואוזלים.
אבל אז, משהו השתנה – אני חושבת שזאת הייתה קומבינציה של זחיחות מצידו, מוטיבציה גדולה שלנו ובערך 80% מזל - התחלנו להכניס כדורים.
לאט לאט התחילו להתקבץ לידנו אנשים וכל כדור שניכנס זכינו לתשואות שלא היו מביישות שחקן כדורגל שעכשיו הכניס גול ראשון אחרי 90 דקות משחק.
ראיתי את החיוך מתחיל להימחק מפניו של הבחור וכשנישאר לנו להכניס רק את הכדור השחור לסיום המשחק הוא כבר היה בשוק גמור – גם אני!
ועשיתי זאת. התמקדתי על המטרה, כיוונתי את המקל ו...
יפה לך להשאיר את כולם במתח!!
השבמחקד"ש ל-ש' ול'... חחחח