אתמול היינו מוזמנים לפגישה "אחד על אחד" (או במקרה שלנו "אחת על שניים") עם הגננת החדשה של איתמר.
השנה הוא התחיל חטיבה צעירה ומטרת הפגישה (כך הסתבר לי מאוחר יותר) היא לספר על איתמר כדי שהיא תכיר אותו יותר.
זאת הסיבה הרשמית.
אני חושבת שהסיבה האמיתית היא לתת להורים הזדמנות להשתפך על כמה הילד שלהם הוא הכי מדהים ומיוחד מכל הילדים האחרים בגן ולהעביר כמה "דאחקות" עם הגננת כדי שהיא תבין שהילד שלי הוא, הוא! הכוכב של הגן ושהיא כמובן תסכים עם זה.
אני חשבתי שאני הולכת להיפגש עם הגננת שתספר לי קצת על איך איתמר בגן, תעביר איתי איזו רבע שעה ויאללה הביתה.
שיערתי שכל הסיפור ייקח גג חצי שעה ושריינתי את ההורים, אח"כ הסתדר שחברה טובה באה אלי באותו יום ותוכל לבייבסט בזמן הזה. שחררתי את ההורים וב19:30 כמו שקבעו לנו התייצבנו הבעל ואני בכניסה לגן.
איך שהגענו התחלתי להבין (לאט – אני בלונדינית) שאולי כל ההערכה שלי של המצב לא ממש מדויקת.
בתוך הגן יכולתי לראות זוג הורים (שהיו מוזמנים לרבע לשבע) יושבים בנחת, בלי שום סימן שהכיסא גמדים הורס להם את הגב או הבייגלך והוופלות הישנים שמונחים מולם עושים להם עצירות.
מחוץ לגן חבורת הורים מגובשת שכנראה שעברה בחייה מספיק אספות הורים, התחלקו לקבוצות, ריכלו, צחקו וחלקם אפילו הגיעו עם מגזינים מהבית.
כצעד מחאה ראשון עברתי הלוך ושוב ליד הדלת כדי שאולי ההורים או הגננת ישימו לב שזה לא הזמן לניתוח אופי והעלאת זכרונות מהרחם. אף אחד לא שם עלי, למעשה, הם שיפרו את הישיבה על הכיסא ונכנסו לשיחה יותר עמוקה אלוהים יודע על מה.
כשהתחלתי להביע מחאה בקול כמו "על מה יש להם לדבר כ"כ הרבה? היא בכלל מבדילה בין כל הילדים בשלב הזה?" כמה מההורים הותיקים יותר הסתכלו עלי ברחמים ושאלו "זאת פעם ראשונה שלך כאן", "חכי שהוא יהיה בתיכון, שם מחכים שעתיים ולפעמים נשארים עד 23:00"
אז בזמן שחיכינו להשתפך על איתמר (ותאמינו לי שהשתפכנו!!!!!) הגעתי למסקנה הזאת.
יש הורים שרואים את אספות ההורים האלו כיציאה לכל דבר.
זה כמו לצאת לסרט או למסעדה (רק בלי הסרט והאוכל). סוף סוף, יש זמן איכות לשבת ביחד ולדבר על הנושא שאנחנו הכי אוהבים, לבלות זמן איכות ביחד, לנהל שיחה עם עוד מבוגר על הילד שלנו בלי שהוא יתחיל לספר על הילד שלו (שהוא ממש לא מעניין) פשוט דייט מושלם (ואפילו יש כיבוד!)
אז כשהגיע תורנו (אחרי שמונה) החלטתי ליישם את התובנה אליה הגעתי בדרך הטובה ביותר.
לשמחתנו, היינו אחרונים בתור אז אפילו לא היו לנו נקיפות מצפון על דפיקת זוג.
אז התחלנו לדבר...ולצחוק......לשמוע כל מני קוריוזים (שכאילו אסור לה ספר לנו בשלב זה שהרי לא לשם זה נפגשנו אבל היא חייבת לספר לנו בקריצה) ובעיקר ליהנות משלושת רבעי השעה שקיבלנו ככה משמיים, נטולת ילדים.
אני כבר מחכה לפגישת הורים הבאה. אבל אליה אני אבוא מוכנה - אני אדאג להתקלח, להתאפר, להכין חומר קריאה וסיגריות!
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה