Soccer mom

האמת שדי "טופחתי" לזה.

מאז שאני זוכרת את עצמי כילדה, הבית די היה סובב סביב הכדורגל.

אבא שלי היה קפטן הפועל לוד בצעירותו והעביר את אהבת הכדורגל גם לילדיו.

טוב, בואו נחדד את זה "לבניו"! אני עד היום ממש לא סגורה על המשחק הזה.

אז 2 אחיי הקטנים כל היום שיחקו כדורגל, ראו כדורגל ודיברו כדורגל.

שמענו שירים ושערים בשבת ועד היום יש 90% סיכוי שכשתכנסו להוריי הביתה, יהיה איזה שהוא משחק כדורגל פתוח בטלוויזיה בסלון.

אז כשפגשתי את "הבעל" (לא, אני לא אקרא לך ה' וזה סופי!) זה לא הפתיע אותי וניראה די נורמאלי שגם הוא והאחים והחברים שלו "חולים על כדורגל". אני חשבתי שככה זה אצל כולם.

לאורך השנים חצי צחקתי, חצי השלמתי עם זה שבסדרי העדיפויות אני לא מגיעה מקום ראשון אלא שני (הסיכויים גבוהים שלא שני ולא שלישי אבל מותר לחלום) והמקום הראשון שמור תמיד לכדורגל.

מאז התחתנו והפכנו להורים ואיתמר, עכשיו בן חמש וחצי וכמו אבא שלו והדודים שלו וסבא שלו –

מכור לכדורגל.

יש לו בערך 10 חליפות שוק הכרמל מגעילות מניילון של כל קבוצה שהוא מעריץ -ברצלונה בעיקר.

הוא משחק כל ערב עם חבר או אבא ב"פלייששטיין" (לא טעות – ככה הוא קורא לזה) כדורגל , הוא משחק כדורגל במסדרון, כדורגל בגינה, כדורגל בשבת עם סבא. יש לו פעמיים בשבוע חוג כדורגל כשיום אחד הוא נישאר אפילו לשיעור כפול, כדורגל בגן: הגנים נגד האלפים (הגנים בדרך כלל מנצחים – נו מה!), כדורגל בצהרון, כשהוא מצייר, הוא מצייר סמלים של קבוצות או משחקי כדורגל והוא אפילו חולם על כדורגל:

איתמר: "אבא, על מה אני אחלום היום?"

הבעל: "על שחקן או קבוצה?"

איתמר: "על שחקן",

הבעל:"מהליגה הישראלית או מחו"ל?",

איתמר:"מחו"ל",

הבעל:"מהליגה האנגלית או בספרדית או האיטלקית?"

איתמר: "הספרדית"

הבעל: "ריאל מדריד או ברצלונה?"

איתמר: "ברצלונה"

הבעל: "מסי"

איתמר באושר: "כן!!!"

אז כנראה שהכדורגל ילווה אותי עד מותי ובעצם, ממש אין לי בעיה עם זה. אני אפילו אוהבת את זה, לא חס וחלילה את המשחק המפגר הזה שרודפים אחרי כדור 100 דקות לפחות (ואל תגידו 90 כי זה אף פעם לא 90) וכל פעם שבאיזה פוקס מישהו מצליח כבר לעשות גול כולם צורחים " איזה גולללללללללללל" "ראית את הגול הזה???" - כן ראיתי! זה בדיוק אותו גול כל פעם ואני לא מבינה מה אתם כ"כ מתלהבים!!

מה שאני אוהבת זה לראות את איתמר אוהב כדורגל.

הוא כל כך אוהב את המשחק הזה וכל כך רציני בו והוא גם כל כך טוב בו ואם קראתם את הפוסט הקודם, אז כן, התחרותיות כן זורמת גם לי בדם.

לראות את הבן שלי משחק עם עוד 15 ילדים בחוג ואוכל את כולם בלי מלח, משאיר להם אבק ובצורה עקבית מכניס כל פעם גולים ומנצח את כולם - זה עושה לי טוב.

אני יושבת על הספסלים עם כל ההורים וכל פעם שמישהו אומר "ראיתם את הג'ינג'י הזה?" או שואל אותי "את האמא של הגינג'י? מאיפה יש לו את זה???" הלב שלי מתפוצץ מגאווה.

אז כן, אני soccer mom ואני גאה בזה .